יום שלישי, 23 ביוני 2009

תכנון אי-רוני 2 - נקודת הג'י

מרכז מסחרי חדש נפתח בכפר סבא, ומאיים לקטוע את רצף ההתפתחות הטבעי והנכון שליווה את העיר בטבורו של השרון. האם אבדה עוד עיר במלחמה לערים שפויות בישראל?

כפר סבא היא עיר עברית, שניתן להתגאות בה. לפחות כך היה עד מרץ השנה (2009), בו נחנך בה מרכז מסחרי חדש, העונה לשם העברי המשונה "מרכז G".

כפר סבא הוקמה רשמית בשנת 1903, תחילתה בניסיונות של הברון רוטשילד להקים בה תעשיית בשמים, ונכון לדצמבר 2008 מונה כ-83,000 נפש (נתונים: הלמ"ס). הרחוב הראשי בעיר הנו רחוב ויצמן, המתחיל בקרבת צומת רעננה במערב ומסתיים ביציאה מהעיר בקרבת נווה ימין (לכיוון קלקיליה) במזרח.

קניון ערים, הנו דוגמא ומופת לכך שאפשר להקים מרכז מסחרי שאינו אוטיסט מוחלט לסביבתו.

רחוב ויצמן, הנו אחד ממקורות הגאווה של העיר בת המאה פלוס. זהו רחוב פעיל, משופע בצל, מסחר, מוסדות ציבור ושטחים מטופחים ופתוחים. גם כאשר הוחלט להקים בכפר סבא "קניונים", היה זה טבעי שהם יוקמו כחלק מהמארג העירוני, ובשילוב עם רחוב ויצמן. הדבר קרה לראשונה בשנות ה-80 עם "מרכז אהרוני" הצנוע, ובאמצע שנות ה-90 עם הקמת "קניון ערים", קניון פתוח אשר ליבו הוא כיכר העיר כפר-סבא הלכה למעשה. שני מרכזים אלה, ובייחוד האחרון, הנם דוגמא ומופת לכך שאפשר להקים מרכז מסחרי שאינו אוטיסט מוחלט לסביבתו. מרכזי קניות אלה אינם הורגים את העיר, ונראה שאף מחזקים אותה. שילוב מגורים בפרויקט ההמשך של קניון ערים, אף מחזק את הטענה שעירוב-שימושים במרכז העיר הנו חיובי ותורם לכולם.

אך כאן מגיעה האידיליה לסיומה, ואוסיף כי הקץ הקיץ בטרם עת. לאחר יותר ממאה שנות, הוחלט בכפר סבא כי את הבנאלי כבר ניסו, תודה רבה זה עובד מצוין, וכעת הזמן לקלקל. כאשר נמאס מבנאלי, כידוע לכם הקוראים, מחפשים גירוי חדש. מציאת נקודת הג'י, כך מבטיחים לנו, היא הדרך לשיאים חדשים אשר ישכיחו את כל מה שידענו עד כה על הנאה.

בטקס מרגש, נחנך המרכז המפלצתי במופע של משה דץ והכבשה שושנה.

באחוריה המצחינים של העיר, בקרקע הזולה והמנותקת עליה ניצב בעבר מפעל "פקר פלדה", בחר היזם "גזית גלוב ישראל" להציב מכונת-מסחר משומנת ומתוכננת לפי מיטב המסורת הגלובאלית ומגיפת הצרכנות. בטקס מרגש, נחנך המרכז המפלצתי במופע של משה דץ והכבשה שושנה. תזמורת הנוער הייצוגית של העיר, שרה בליווי 70 נגנים, בזמן שהאורחים נהנו משמשיות וכסאות שהוצבו מחוץ למרכז (!).

שם ודאי לא נמצאת הנקודה הנכונה. לקרוא למבנה האטום "מרכז G" ולהאמין שבכך יצרנו מרכז עירוני חדש, זה כמו לענוד טבעת עם האות G על הזרת הימנית ברגל, ולהכריז שכעת מאיבר זה יגיע סיפוקנו.

את נקודת הג'י האמיתית מתכנני העיר כבר מצאו מזמן. שיא הרגש של כפר סבא הוא ברחוב ויצמן, בקרבת קניון ערים הפתוח וכיכר העיר, בקרבת מרכז אהרוני ורחבת מרכז ספיר שמאחוריו, בקרבת שדירות העמודים הנעימות והכיכרות הזעירות המנקדות את הרחוב.

כאשר מפקירים את קידום העיר בידי כרישי ממון, הסוף מר ומהיר.

הרחוב הראשי המוצלח עדיין מדגדג בהנאה, אך נראה שהורגש צורך דחוף גם לבחון דרכים חדשות לסיפוק. ואכן, הסיפוק במקרה זה הנו מהיר, קיצוני, ובעיקר משתלם. והנה שוב הנוסחה של ראשי הערים, לכל מי שהחמיץ את הפרקים הקודמים:
לוקחים קרקע ריקה או תעשייתית בדימוס שאין בה כל תועלת, מוכרים אותה ליזם אשר מכריז "ניקיון ואבטחה-עלי!", גם גובים ארנונה וגם לא צריכים לשלם ניקיון ואבטחה (גם וגם), והולכים להתגאות בפני כולם שהנה – העיר מתפתחת.

מתפתחת? כאשר מפקירים את קידום העיר בידי כרישי ממון, הסוף מר ומהיר. המתכנן מעלה קורבן את הצרכים העדינים של רקמה עירונית חיה ומתפתחת, עבור אלילי הסיפוק המיידי והממון. אנו יוצרים עולם של מקומות ללא דרך, מבטלים את זהות הרחוב, השכונה והעיר, ולבסוף גם את זהותנו שלנו. אנו מנציחים את התלות ברכב פרטי ומבטלים את זכותן של אוכלוסיות שלמות כגון מבוגרים וצעירים להשתמש בעיר. אנו מעלים את רמת הזיהום, בזבוז המשאבים והאנרגיה ואת תאונות הדרכים. אנו מגדילים את הניכור ומפארים את הגלובאלי והזר על חשבון המקומי (השם "מרכז G" לא ניצח בתחרות "שם בית העסק העברי", גם השנה).
וגם: אנו נכנעים למגיפת הצרכנות המופצת באלימות באמצעים כמו מיתוג, פרסום ושאר מיני הונאות שיווקיות, ומאיימת להדביק ולהמית כל ערך אחר. אנו לא עוד יצורים חיים, לא בני אדם, אנו צרכנים המתנייעים ממקום למקום במכונית. קבועי תכנון העיר אם כך, הנם מימדי הרכב הפרטי, וכח הקניה שלנו - הצרכנים.

הבה נלחם על זכותנו לרחובות שפויים, וערים שפויות.

מפתיע שהעיר התאומה הראשונה של כפר סבא, הנה העיר דלפט ההולנדית (כך מאז שנת 1968). כן, זו העיר המתוארת בציוריו הנפלאים של יוהנס וֵרְמִר, הצייר שידע כה יפה ללכוד את השקט עצמו. העיר דלפט מנומנת למדי גם היום, בדיוק כמו בציוריו של ורמיר, אך מי שביקר בה לא ישכח לעולם את מראה הכיכר המרכזית. זה הדבר שזוכרים כאשר מבקרים בעיר אמיתית עם לב ומרכז חי, נושם, פועל ופועם.

קניונים סגורים יש בכל מקום בעולם, ואין שום הבדל מהותי בין "מרכז G", למרכז BIG, למרכז כלאותלועזיתדפוקהאחרת בכל מקום על פני כדור הארץ.

אז אם כבר בתרבויות זרות עסקינן, מה דעתכם שבמקום נקודות ג'י נעסוק קצת בצ'י? צ'י, אנרגיית החיים לפי הפילוסופיה הסינית, מוגדרת "הכוח שעומד מאחורי השינוי". והשינוי רבותי, מתחיל בתפישה. הבה נלחם על זכותנו לרחובות שפויים, וערים שפויות. הבה נוותר על ההתענגות המהירה והרגעית בשאיפת אוויר מזגנים של קניון חדש ונוצץ, ונשאף לרקמה עירונית חיה, מקומית, תרבותית וגאה. כי בסינית זה צ'י, ביפנית חִי, ובעברית חַי. הכוח לחיים, כל כך פשוט, אשר בסך הכול שואף לאוויר, אור והמשכיות.

"עֲלֵה־נָא, עֲלֵה – כְפַר מוֹלֶדֶת זָקֵן
הוֹרָתֵנוּ עָלֶיךָ נָסַבָה
אִם לִבֵּנוּ מִכָּל שִמְחוֹתָיו יִתְרוֹקֵן
תִּוָּתֵר שִמְחָתְךָ – כְפַר־סָבָא"
מילים
יעקב אורלנד, לחן: מרדכי זעירא.



הרחוב הקטן, יוהנס וֵרְמִר 1657-1661 (דלפט,הולנד).

יום שני, 2 במרץ 2009

אשליה של שפע

על שלוש מהפכות טכנולוגיות שהבטיחו ולא קיימו:

1. המהפכה התעשייתית
קצב הייצור אין סופי, המחסור ממשיך להתעצם.
בסוף המאה ה-19 הגיע התיעוש ועימו תקווה: הקץ למחסור. כשהפך כוח הייצור העולמי לאין סופי, היה ניתן לצפות למיגור המחסור ולסיום העוני. בפועל, התיעוש הביא עימו את בשורת העבדות המודרנית, וייצר עוני במימדים מפלצתיים. הפערים בין הפועלים לבין התעשיינים העשירים מנציחים את ימי המעמדות בחברה. הפערים בין מדינות מתועשות למדינות אחרות הפכו בלתי נתפסים. קצב ייצור התעשייה הבטיח למלא כל מחסור, אך המוצר הבולט ביותר הנו מיליוני רעבים.

2. מהפכת התקשורת
דרכי התקשורת משוכללים מאי פעם, הניכור והזרות בולטים מתמיד.
אנו בעידן של תקשורת מהירה, איכותית ומגוונת, מקיפה מאי פעם. פרישה סלולארית חובקת עולם וכיסוי לוויני לכל פינה על הגלובוס. מגוון דרכי התקשורת כוללים קול, תמונה, סרט או טקסט כתוב, SMS, כבלים, דרך האוויר, OVER IP, מסרים מיידיים, רשתות חברתיות ודרכים רבות נוספות. אנו יכולים לתקשר עם כל אחד מכל מקום ובכל זמן, אך נמנעים מלברך לשלום את השכנה מהדירה שליד. דווקא בעידן זה, גברו הניכור והזרות מאי פעם. הקשר בין אנשים הפך דיגיטאלי, וירטואלי, קונספטואלי.

3. מהפכת המידע
הידע הפך נחלת הכול, אך איש לא עושה בו שימוש.
ידע בכמות בלתי נתפסת, נמצא בקצות אצבעותיו של כל אחד מקוראי מאמר זה. שיתוף הידע, זרימתו ושלמותו מעולם לא היו כפי שקורה בעידן האינטרנט. ואולם הבורות והטיפשות רושמים ניצחונות חדשים בכל יום. השטחיות, חוסר ההבנה וחוסר היכולת להבין עובדות בסיסיות על קיומנו וסביבתנו, אלה מקיפים אותנו בטבעת מלחיצה. אנו רואים מכל עבר את חוסר היכולת המתעצמת להבנה הוליסטית, כזו הרואה את השלם יחד עם מרכיביו. יותר ויותר התמחויות, יותר צרות מחשבה והבנה של חלקים על חשבון התמונה הגדולה. המידע זמין לכול, אך אנו מבינים פחות, ופחות רוצים להבין.

יום שלישי, 24 בפברואר 2009

תכנון אי-רוני 1

לאחרונה נתבשרנו, כי מתחם קניות חדש ומסנוור עומד להיפתח בהוד-השרון. אמרתי הוד-השרון? התכוונתי במוצא היישוב, קרוב לצומת ירקון הנמצא בגבול הוד-השרון ופתח-תקווה.

מגיפת הקניונים, אשר פגעה לראשונה בעיר המנומנמת בשנת 1997 עם פתיחתו של קניון "מרגליות" מקבוצת עזריאלי, עומדת להכות בשנית, והפעם בגדול. הוד-השרון, שאוחדה למושבה בשנת 1964 והפכה לעיר בשנת 1990, מונה כיום כ-47,000 תושבים.המתחם החדש, בשטח כולל של 27,000 מ"ר, מתגאה בשם "קניון חצי חינם" הוד-השרון, ונבנה על ידי היזם מוטי קופרלי-רשת חצי חינם. במתחם המתוכנן, מקום לשתי רשתות גדולות וכמאה חנויות.

והנה שוב, מוקם לו מתחם מפלצתי, המאפיל בצילו על צמחיית היער הגוססת ממילא, ובולע בלשונות האש שלו את אחרון הסיכויים למרקם עירוני שפוי ואנושי בהוד-השרון. קניונים, כמו גופים סרטניים אחרים, מכילים בתוכם זיכרון עמום של הגן המקורי, אך מרסקים עד ללא היכר את טבע סביבתם.

הנה כמה עסקים במרכז העיר שיפגעו שוב וכנראה ייסגרו סופית (מבלי להזכיר שמות):

חנות מתנות לבית, קיימת כעשרים שנה ומוכרת מוצרים לא ממותגים עם טעם של פעם.
ממתקייה, בריח של סוכריות סוס ומסטיק בזוקה, בניהול משפחתי של צמד ישישים חביב.
חנות ספרים וציוד משרדי שנראית תמיד חשוכה מעט ומלאה בסחורה מבפנים.
מעדנייה שזה עתה נפתחה, ומנסה לשרוד בשיניים בעת מיתון.
חנות בגדי ילדים אליה נכנסו חלק מצעירי היישוב בעודם ילדים, וכעת קונים הם שם לילדיהם שלהם.

מה כן יישאר במרכז? אסופת דוכנים שמנוניים לממכר שווארמה, שפע מכונים לעיצוב שיער, כמה חנויות צילום עתיקות כמו בעליהן, כמה סניפי בנק גדולים ואחד מתוך כל שני בתי קפה.

בניית מתחמי קניות מנותקים מהמרקם העירוני, מערערים את זכות קיומה של העיר. הם יוצרים סביבה של מקומות ללא דרך. העסקים הקטנים במרכז העיר נחנקים ונעלמים. אל תגידו שזו בעיה שלהם, ושום תירוץ של קפיטליזם לא אוחז כאן. היעלמות העסקים ממרכז העיר מעלימה איתה את הרחובות שלנו.

כאשר שום דבר לא נמצא במרחק הליכה סביר, אנו פונים לרכב הפרטי. התלות ברכב ממונע מתחזקת בכל פעם שנבנה קניון בפאתי הערים ולא במרכזן. עם התחזקות כוחן של המכוניות, נחלש כוחו של האדם. הערים מתוכננות כך שתוכלנה לשרת את כלי הרכב טוב יותר. מקומות נעימים להליכה, בטוחים למשחקי ילדים ונגישים לבעלי מוגבלויות כבר כמעט לא באים בחשבון. במקומם מורחבים כבישים ונסללים חניוני אספלט לוהטים ורחבי ידיים.

מה אפשר לעשות אחרת? להשקיע את הכסף במרכז העיר הגוסס. לפתח רחובות נוחים ונעימים להליכה, משופעים מסחר ושירותים במרחק קצר. לשלב מגורים ותעסוקה זעירה, לצורך פריחה והפריה הדדית. להצדיק את ההשקעה ליזמים, בכך שחלק מעלויות האבטחה והניקיון יהיו על חשבון העירייה. בתמורה, ישלם היזם ארנונה, ויהיה עליו ליטול חלק מהאחריות על פיתוח הרחוב ותחזוקתו. להתנגד בתוקף לכל פתיחת עסק שאינה במרכז, בכדי לא לדלל את כמות הקונים.

עד שנתעורר ונבין את הנזק הנגרם, כבר תיסגר חנות המתנות והממתקייה המשפחתית. לא קשה לנחש לאן זה עלול להוביל אותנו. מי שמחפש המחשה ויזואלית לעתיד, מוזמן להציץ בסרטי מדע-בדיוני כדוגמת "האלמנט החמישי", "ברזיל", או "בלייד ראנר", סרטים המציגים תחזית עגומה ביותר לעיר המודרנית. בסרטים, רואים ערים בהן אין מקום לבני אדם, הטכנולוגיה היא קבוע התכנון העיקרי והממד האנושי נדחק עד לביטולו. אמרתי מדע בדיוני? הקניון החדש בהוד השרון, מוביל אותנו לשם בצעדי ענק בטוחים.